רוצה לישון

מדוע בני נוער אוהבים לישון שעות רבות כל כך?

"לא יודעת. לא יודעת מה להגיד. אני פשוט מעדיפה לישון מאשר ללכת לבית הספר".

יערה ישבה על הספה שמולי, והסתכלה על השרפרף שבחדר. היא בת 15, והגיעה לאימון לאחר שאמה ביקשה שאאמן אותה.

אנו מתאמנות ביחד כבר 4 חודשים, ואני חווה שיש בהירות בחוויה שלה בתחום הלימודים, מול אמה ואביה, ביחס לאחותה הגדולה ממנה, שלפעמים מרגיזה אותה מאוד, ואפילו בתחום האוכל, כלומר, הממתקים שהיא אוכלת על חשבון ארוחות..

אבל היום האימון שונה. אמא של יערה ביקשה שנשוחח על שעות השינה המרובות שלה, שפעמים רבות גורמות לה לאחר לבית הספר ולעתים לא להגיע כלל..

יערה אוהבת לישון. היא ישנה לפעמים מ-17:00 בערב ועד למחרת היום.

"יערה, אמך ביקשה ממני פעמים מספר שנתאמן על שעות השינה הארוכות שלך. רציתי לבקש את אישורך. האם את מסכימה?"

יערה מהססת. אם אמא שלה ביקשה דבר-מה ממני, באופן אינסטינקטיבי יערה תמאן לעסוק בו. "אוף, למה היא תמיד מתערבת בחיים שלי? אני כבר ילדה גדולה!", כך, לרוב, היא מגיבה.

אלא שהפעם, היא ניאותה.

יערה מרגישה שיש בעיה בחייה.. היא עצמה היתה רוצה לישון פחות שעות, מכיוון שיש לה כל כך הרבה תכניות לשעות אחר הצהריים, אלא שהשינה באה על חשבון כל תכנית...

לאחר ארבעה חודשי אימון, התפתחה מערכת יחסים של אמון בין יערה וביני והיא מסכימה לפתוח נושאים בחייה ולחקור אותם, ביחד איתי.

מתחילות..

אני מזמינה את יערה לשבת זקוף, ולנשום. לשים לב לנשימה, ולנשום, עמוק. גם אני נושמת באופן מודע.

"יערה, מה את חשה כעת?" יערה משיבה שהיא מרגישה תסכול. "תסכול זה רגש. בואי נתבונן ביחד היכן הוא בגוף שלך; כשאת נמצאת עם חוויית התסכול, מה התחושה שעולה לך בגוף?"

יערה מתכנסת, עוצמת את עיניה, וממשיכה לנשום עמוק ובשימת לב "אני מרגישה שהלסתות שלי מהודקות, וזה משגע אותי", היא עונה.

יערה רוצה לדבר ואני מזמינה אותה לשים לב לתחושה, מבלי להסיח את דעתה ממנה. "קשה לי" אומרת יערה, ואני מעודדת אותה "נכון, להיות עם התחושות זה קשה. אולי אחד הקשיים הגדולים בחיינו. לכן פיתחנו אינספור דרכים לברוח מהתחושות, בין השאר באמצעות המילים, זו דרכה של התודעה להסיח את דעתנו מהקושי".

אני מול יערה במשך חמש דקות תמימות, נושמת עמוק ולאט, מנחה אותה – שוב ושוב – להיות עם התחושה, ולנשום, עמוק אל הבטן.

לאחר חמש דקות אנחנו נושמות לאט לאט, באופן מודע, אל הבטן.

יערה אומרת שפתאום קל לה יותר.

"מה קל?", אני מבררת, והיא משיבה "פתאום הלסתות נפתחו. אין לי כאב שם. אפילו הנשימה שלי עמוקה יותר..איזה מוזר."

"לא, זה לא מוזר כלל", אני משיבה ומסבירה את אחת מהנחות היסוד של שיטת סאטיה (® Satya): ככל שנשהה עם התחושות וניתן להן מקום, כך אחיזתן תשתחרר מהגוף.

בהמשך האימון התבהרה הסיבה לשעות השינה הרבות של יערה:

גילינו, שבמקום לתפקד בשעות אחר הצהריים ולפתח את תחביביה, בוחרת יערה בשינה, כמפלט ל-שקט. למעשה, הגילוי היה, שהרגעים החשובים לה באמת הם מיד כשהיא מתעוררת משנתה, אך עדיין לא קמה ממיטתה.

ברגעים הללו, בין ההתעוררות לקימה, יערה חווה בהירות רבה ברגשותיה. תמונות שונות שעולות מהזיכרון מסתדרות להן ופתאום העולם ברור לה.

ההישארות הזו, מתחת לשמיכה, מהווה מגן, מבחינתה, מפני העולם – זה אשר דורש ממנה לתפקד: להיות הבת של הוריה, על כל החובות הנלווים, להיות האחות של אחותה, ולנהל מערכת יחסים, להיות תלמידה, להיות חברה להיות ולהיות ולהיות. בתוך כל העשייה הזו יערה מרגישה שהיא הולכת לאיבוד.

ההליכה לאיבוד מעלה בה תסכול גדול מאוד.

השינה, פותרת זאת – מכיוון שבזמן השינה יערה נמצאת עם יערה, בלבד.

כשראינו ביחד את תפקידה של השינה, הסתכלה עלי יערה בפליאה. זה היה לה חדש, הגילוי הזה – היא לא ידעה שקשה לה, כל כך, לתפקד בתחומים רבים, אותם היא "תפסה" כאילו באים על חשבון השהייה שלה עם עצמה, בשקט וללא הסחות דעת.

בסוף האימון הזמנתי את יערה לתמוך בעצמה באמצעות עצירה מודעת שלוש פעמים ביום, לשתיים-שלוש דקות בכל פעם, בכדי לנשום באופן איטי ועמוק. עוד, ביקשתי, שתנסה לשים לב לתחושות הגוף ובמיוחד להידוק הלסתות. ברגע שתשים לכך לב, הנחיתי אותה, יש להרפות לאט ולהמשיך לנשום. רק כך, התחושות תתפוגגנה.

יערה יצאה מאוששת מהאימון ואפילו שמחה, היא לא ידעה שהיא רחוקה מעצמה במהלך היום. אבל מה שיותר שימח אותה, הוא שבאמצעות תשומת לב עדינה, היא יכולה להתקרב אל עולמה הפנימי בכל רגע.

ליאורה בנימין – מאמנת סאטית, 054-6114344

הבהרה: הסיפורים המובאים לקוחים בהשראת האימונים אשר עולים בקליניקה, אך אינם מתייחסים לאדם ספציפי. הפוסטים מוקדשים באהבה – למתאמנים שלי, באשר הם ♫