"האמת? בורקס!"

על הרעבה עצמית של בנות נוער

"מה המחשבה שעוברת לך כרגע?", אני שואלת את סהר, נערה תמירה עם עיניים ענקיות.

"בורקס", היא עונה, "זה הדבר שהכי הייתי רוצה עכשיו לאכול!"

שתינו יודעות שזו סיבה למסיבה, שהתשובה היא פרי הניצחון של עבודה להיכרות עצמית.

ȝ

לפני כשנתיים סהר כמעט ולא אכלה דבר. למרות שהיתה צנומה באופן בולט, מי שראתה מולה כאשר היתה מסתכלת על עצמה במראה, היא בחורה שמנה מאוד. היא החליטה שהיא תהיה רזה – ויהי מה. כך, הפסיקה סהר לאכול. שערה נשר במהירות וציפורניה נסדקו.

וכשהיתה רעבה? סהר היתה אומרת לעצמה שאינה רעבה. היה לה טריק, אם ביטנה היתה מקרקרת מרעב, היא היתה יוצאת לרחוב והולכת. הולכת הלוך ושוב, מסתכלת על אנשים וחושבת מחשבות, עד שהרגישה שהרעב עבר לה.

תופעה זו ידועה גם בשם אנורקסיה, והיא נפוצה בקרב בנות נוער רבות. המאפיין את התופעה היא שהן רזות יותר מהממוצע אך תופסות את עצמן כשמנות מעל הממוצע. דיבור ושכנוע לא יגרמו להן לשנות את דעתן על עצמן, ויש כאלו אשר מגיעות לכדי הרעבה עד מוות.

הרצון הזה, לרזון קיצוני, ניזון כנראה מהצורך להרגיש אהובה ומוגנת.

לשמחתי סהר יצאה מכלל סכנה, לאחר שהסכימה לראות פסיכיאטרית. הפסיכיאטרית נתנה לה כדורים להפחתת חרדה ושילבה את סהר בקבוצת פסיכותרפיה.

למרות שיצאה מכלל סכנה, חשב אחיה שיהיה נכון שתתאמן, ודווקא בשיטת סאטיה (Satya ®), בכדי שתפתח חוסן נפשי לרגשות שהיא מרגישה ותלמד להכיל אותם.

בכל אימון סהר הכירה רגש חדש בתוכה ולמדה לזהות את התחושה שעוררה את הרגש. לא היו אלו רגשות יוצאי דופן, היה עצב ואפילו מעט דיכאון, כאלו אשר חווים רוב האנשים.

אלא שהמנגנון של סהר להתמודד עם העצב היה להפנות כלפי עצמה כעס גדול ולהעניש את עצמה. הענישה הזו התבטאה גם במניעת מזון, בכדי להיות רזה.

סהר הבינה ש"להיות רזה" היה מצב שבו היא "שמחה", כלומר – לא עצובה. אם לא עצובה, הרי שגם לא כועסת על עצמה.

במשך שנתיים של אימונים למדה סהר להכיר את עצמה ואפילו לאהוב את עצמה. לכן, כשהשיבה היום "בורקס!", שתינו הבנו שיש כאן סיבה למסיבה.

ליאורה בנימין – מאמנת סאטית, 054-6114344

הבהרה: הסיפורים המובאים לקוחים בהשראת האימונים אשר עולים בקליניקה, אך אינם מתייחסים לאדם ספציפי. הפוסטים מוקדשים באהבה – למתאמנים שלי, באשר הם ♫