חזרה מחזרה בתשובה

"לא", משיב נדב לשאלתי "שום דבר דרמטי לא קרה. אפשר אפילו לומר שהפכתי להיות דתי באופן טבעי".

נדב ביקש להתאמן איתי. הוא הגיע אלי בעקבות המלצתה של ידידת-נפש, אותה ליוויתי שלוש שנים, במהלכן פרצה דרך בחייה.

מושבניק מלידה, נושם את אדמת השרון מרגע היקיצה, רגוע ונינוח בדרך כלל ועיניו אומרות שלום.

אני רוצה להתחיל את שיחת ההיכרות, אך נדב, שכנראה אינו מתמצא במודל של שיטת סאטיה :) פוצח בדיבור קולח. אני מאפשרת לו נינוחות ואינני עוצרת:

"גדלתי 'נורמלי' לגמרי, זתומרת – אפילו יותר מנורמלי. ההורים שלי הם החברים הכי הכי טובים שלי, והאחים שלי הם האנשים שאני הכי מת עליהם בעולם.

אפילו את השירות הצבאי העברתי בסבבה, במודיעין, ואין שום טראומה מהשירות. כן. הייתי גם בהודו, וגם שם היה יופי, וחזרתי. חזרתי לעבוד את המשק המשפחתי ותכננתי, כלומר אני מתכנן, להתחתן ולהקים את הבית שלי על החלקה שלנו, צמוד להורי."

נדב מתרווח בכיסא ומחייך חיוך גדול.

אני משיבה לו בחיוך, בנשימה עמוקה וב-קֶּשֶב "אני מקשיבה לך, נדב", אני אומרת.

"זהו", צוחק נדב "אין לי מה להגיד עוד".

חייכתי.

"יופי. איזה יופי. לאפשר לעצמך להיות במנוחה ממילים זה נהדר".

אינני לוחצת.

שהרי, ברור שהגיע בשל קושי מסוים. קושי אשר מציק לו, וברגע שיפצח אותו תתאפשר זרימה גדולה יותר בחייו. "נדב, בוא ניקח נשימה עמוקה ביחד. אם עובד לך, אתה יכול לעצום את עיניך."

תוך כדי הנשימות אל הבטן אני מנחה את נדב להעניק שימת לב לתחושות אותן הוא חש ברגע זה ממש.

נטאלי לימדה אותנו שחשוב לפתוח את סדרת האימונים שלנו ב'שיחת היכרות'.

מדוע? מכיוון ש-השאלות מהן מורכבת השיחה הן שאלות המאפשרות לנו, המאמנים והמתאמנים גם יחד, להכיר באותנטיות מעט מזעיר את עולמו הפנימי של המתאמן. למעשה, השאלות מדויקות כל כך שהן זורות אור על הדגשים החשובים ביותר בחיי המתאמן.

ואכן, כשהגעתי לשאלה השלישית "מהם שניים או שלושה 'דברים' שאם היו מתרחשים היו משפיעים עליך באופן יוצא דופן?", נדב הרים עיניו, הסתכל על נקודה בלתי נראית, ושתק.

שהינו ביחד בשתיקה הזו. אני נושמת, והוא מתבונן למרחק.

"נדב, שאלתי אותך מהם הדברים שאם היו מתרחשים כעת היו משפיעים עליך מאוד, אך אתה שתקת. האם תרצה לשתף אותי מה השאלה הזו מעוררת בך?"

נדב החל לספר על הדר. הדר היפה. הדרי שלו.

הוא הכיר אותה עוד בכיתה ח', ומאז – היו ביחד. עד הצבא.

בצבא הוא הכיר בחור אשר החליט לחזור בתשובה, והתלווה אליו מדי פעם, להרצאות אשר ניתנו בעיר הקרובה, הרצליה. אחרי הטיול הגדול משהו קרה אצלו. פתאום, כך הבין, היה צריך להחליט, האם הוא חוזר בתשובה אם לאו. לא. הוא לא רוצה להיות 'כזה באמצע'. 'או-או'.

המחשבות הללו לא נתנו לו מנוח ובעיקר גרמו לו לבלבול גדול.

כן. ו-הדר. הדר התרחקה. מאוד. ככל שהוא שקע עמוק יותר בהרצאות מרכז החוזרים בתשובה כך הלכה הדר והתרחקה, ממנו. בגללה, למעשה, כלל לא העיז 'להיראות כמוהם' – לא לשים כיפה, לא לעטות ציציות ובטח לא לגדל פאות.

דווקא את הראש שלה הוא צריך. דווקא את הדר.

היא יכולה להבין את כל אשר עובר עליו. היא בעיקר, כך חשב, יכולה לאהוב אותו – כמו שהוא, ולעזור לו לקבל את עצמו, ככה.

במשפחה לא אמרו דבר, תמיד קיבלו אותו, תמיד העריכו.

אבל את הדר, את הקבלה של הדר הוא רוצה: "אם הדר היתה חוזרת אלי, ומוכנה להקים איתי בית במושב ולהיות אשתי, זה הדבר הכי משמעותי שאני יכול לחשוב עליו. עזבי, לא צריך עוד דברים, רק להתחתן עם הדר."

התחלנו.

במהלך האימונים חקרנו שני צירים, במקביל – ציר הצורך לחזור בתשובה וציר הקשר, העמוק, אל הדר.

המחקר כלל את משמעות המושג 'בלבול' בעולמו של נדב. המשכנו לנתיבי חיפוש המשמעות בחייו, טרם הגיע לצבא.

בררנו את היחסים עם בנות אחרות, וכמובן, את היחסים במשפחה – עם ההורים ועם האחים.

לאחר 8 חודשים נדב שם לב שאיננו רוצה עוד ללכת למרכזי התשובה "אני כבר לא מרגיש שאני צריך לשמוע את פרשת השבוע. אני בעיקר לא צריך שמישהו יגיד לי שיש משהו יותר גדול אליו אני משתייך, משפחה גדולה אחת. כל היהודים. לא, טוב לי עם המשפחה שלי. אני מקווה שהדר תוכל להצטרף אליה, בקרוב."

לאחר שהתגבשה בו דרכו, מצאתי לנכון לשתף את נדב בסדרת סרטים – מרגשת – שצפיתי בה לאחרונה 'עוד נפגש'. בסדרה, ולהבדיל מהחלטתו של נדב, היו שהחליטו כן לחזור בתשובה, גם אם משפחתם לא קיבלה זאת.

המחיר היה כבד, לשני הצדדים. המיוחד בסדרה הוא שהיא הצליחה להקים גשר בין בני המשפחה שנטמעו בעולם החרדי, ויש לציין שכולם שלמים עם החלטתם, ובין המשפחה הנטועה בעולם החילוני. הגשר הראה שאין סתירה – אפשר לגשר, אפשר לחזור להיות בקשר רציף ואוהב.

הגישור שווה זהב. עם זאת, קיים עדיין פער, בין שני העולמות.

נדב, בבחירתו, זכה בהדר שלו.