תורת ההכרה עמנואל קאנט

אתמול ערבבתי שני צבעים של נוזל כלים, זה בתוך זה. היה מקסים להיווכח כיצד הבועות של הנוזל, הסמיך סמיך הזה, עולות למעלה, וכיצד הירוק והצהוב מתערבבים, לאט לאט.

חשבתי לעצמי שכנראה על החוקיות הזו מבוסס עולם המדעים המדוייקים. הכימיה יכולה להתקיים כתחום בעולם המדעים המדוייקים, שכן החוקים – אותם חוקים הם.

ואז עצרתי.

האם יש אפשרות שיש חוקים נוספים לחומר ורק אני, מוגבלת בהכרתי, רואה את החוקים עליהם למדתי?

קאנט, היקר, כתב על כך ב'ביקורת התבונה הטהורה' (או שמא ב-'הקדמות'?) שאנו, בני האנוש, תופסים – בהכרה שלנו – עפ"י קטגוריות קבועות, אשר מאפשרות להכרה להכיר את העולם שבחוץ (עצם, סיבתיות וכו').

הטרגדיה של ההכרה, כך קאנט, הוא שאין היא יכולה לתפוס את עצמה – כלומר, אין להכרה האנושית יכולת להתבונן על אופן התפיסה שלה, ואז לברר האם היא תופסת את העולם שבחוץ כמו שהוא, או שמא היא נעולה בתוך האופן שבו היא תופסת ולמעשה, אין לה באמת גישה אל החוץ.

מעניין לא? :)

אני ממש מתה על החשיבה, והכתיבה, הקנטיאנית.

ואם כבר קאנט – אני אוהבת *מאוד* להקשיב לפרופ' ירמיהו יובל, ז"ל

ליאורה בנימין – מאמנת סאטית, 054-6114344

קישורים:

עמנואל קאנט (מאגנס)

https://www.magnespress.co.il/contributor/%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%A7%D7%90%D7%A0%D7%98

עמנואל קאנט (וויקי באנגלית)

https://en.wikipedia.org/wiki/Immanuel_Kant

ביקורת התבונה הטהורה (מוסד ביאליק)

https://www.bialik-publishing.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=388

הקדמות (מאגנס)