עבודה והנאה

סתם יום של חול, ואני חושבת לעצמי – עד כמה גדולה השפעתה של פעולתנו, על סביבתנו.

נכון, אין בה חידוש כלל, בחשיבה הזו, - אבל הבנתה – זה כבר משהו אחר.

אני גרה באזור בו יש כרגע בנייה מרובה – בניין אחד נהרס ותחתיו נבנה אחר, גדול יותר, גבוה יותר, מודרני יותר..

לכאורה - רעש: רעש תדיר של חפירה, שבירת קירות, קידוח, טיוח. עשייה אינטנסיבית.

ובאמת, רוב הבניינים גררו עמם עשייה שנשמעה למרחקים.

אלא שכעת קם – ממש מול ביתי – בניין שונה, כלומר, פעילות שונה:

הפועלים מפעילים את הטייפ, מוסיקה מתארכת מסלסלת את האוויר והם – מתחילים לעבוד.

הצלילים עדינים, העבודה – דומה – נעשית באופן עצמאי; אינני שומעת כלל צעקות בין העובדים, לא כל שכן מצד ה'ממונה', מנהל העבודה.

איזה קסום זה...

כבר מזמן אני חיה בידיעה שהמוסיקה מעצבת את החוויות שלי, כמו גם האור, פרופורציות של מבנה בו אני נמצאת ועוד פרמטרים מופשטים.

אבל כאן, בבניין שנבנה והולך אל מול עיניי, אני נוכחת שהמוסיקה מעצבת – כנראה – את החוויה של הפועלים כולם. ולא רק את זו שלהם, גם את זו של השכנים בבתים סביב.

מעניין איך הייתה החוויה אם פועלי הבניין היו גם, או רק, פועלות בניין :) לבטח היה נהדר במובנים חדשים. אולי, אני חושבת ביני לביני, בנוסף למוסיקה היה עולה גם ריח באפי, של ארוחות שהיו מביאות עמן ומחממות לצהריים. אבל לא רק, - עם נשים לבטח הייתה מתפתחת כבר מנהיגות וחשיבה קבוצתית. Sisterhood.

חשבתי שאכתוב רק את דברי לבי, אך עולה בי לציין את הסופרג'יסטיות, שפרצו עבורנו את הדרך. אח! נשים אמיצות.

כמובן שהיו עוד רבות וטובות לאורך ההיסטוריה, לפניהן, אלא שכאן – מדובר בקבוצה. עשייה קבוצתית (ומחיר קבוצתי, הן נכנסו לכלא), אשר שמה לה למטרה לפלס את הדרך עבור נשים כך שתהיינה קול משמעותי בחברה (באמצעות קול הקלפי) קול שיישמע בכל התחומים במרחב הציבורי אך גם בפרטי.

ואם כבר sisterhood (גיליגאן), כמובן שתנועת הפועלות חלחלה לכל אליטה תרבותית בארצות המערב, ובין השאר גם בקֶּרֶב חלוצות עבריות אשר עלו לארץ ישראל והקימו תנועה, שלהן בלבד :)