סרטים ומחזות ערכיים

היה זה פוקו (Paul Michel Foucault) שאמר שכל אמירה שלנו היא אמירה – פוליטי.

משמע, כל אמירה – סובייקטיבית, וכל ביטוי מבטא עמדה פוליטית. הנחת יסוד מובלעת, להבנתי, היא שאין אדם שאינו בעל דעה כלפי החוץ.

מעניינת הגישה של פוקו....

אחד מתחומי העניין הגדולים שלי הוא קולנוע. כן, וגם תיאטרון. ומחול :)

אני כל כך אוהבת קולנוע *טוב*, שכאשר אני נהנית מסרט אני צופה בו שוב. ושוב. ושוב.

יש בי סוג של תשוקה לפגוש – שוב – את הדמויות, לצפות במימיקה, בקול, להקשיב לפס הקול, להתרחב מהצילומים, מההפקה הנקייה, וכמובן – מהדיאלוגים/ מונולוגים, ובקיצור, מהתוכן.

אני מסתכלת 'לאחור' ושמה לב שטעמי השתנה מעט.

לא. סרט שבעבר נחשב בעיניי כסרט משובחה ייחשב גם כעת. אבל...סרט שראיתי בעבר ואהבתי מאוד, אולי כבר לא יהיה סרט מועדף.

מה השתנה?

אני חושבת שה-מודעות שלי לערכים מסוימים. וכאן, אני פוגשת את פוקו – כל אמירה שלנו, להבנתי, - היא אמירה ערכית.

כל בחירה שלנו – בחירה של מערכות יחסים, חברים או אפילו בני זוג, בחירת תחום העיסוק שלנו והעדפת תכני הבידור שלנו – כל בחירה כזו היא בחירה *ערכית*.

אז נכון, בעבר צפיתי ב'סירנו דה ברז'ראק' המהולל (דה-פרדייה) ובקפיטן פראקסה, העדין, ובטח ובטח בפליני (קזאנובה (קישור נוסף), והספינה שטה, רומא ולמעשה מה לא....רק תגידו 'פליני' ואני מיד מוכנה). אה, ויש גם את וונדרס, פריז טקסס, במהלך הזמן...ויש את זרים. טוב. משובחים ונפלאים, אין מה לומר (אני מזכירה שאני אוהבת קולנוע. מתה על המרחב הקולנועי).

*אבל* יכולתי לצפות גם ב'ספרות זולה'. סרט נפלא ומתוחכם, שהיום אתקשה ליהנות ממנו.

כך, גם, יכולתי לקרוא ולצפות במחזות של פינטר. היום לא, אינני מסוגלת עוד. הלשון הבוטה היא כמו אגרוף בבטן. אנל'א מסוגלת (לא מסיבה ולא יומהולדת, לא החדר וגם לא הבית...)

אם פינטר אז 'בגידה' – סרט מופלא (1983) עם בן קינגסלי, האחד והיחיד.

אלו סרטים ימשכו אותי כיום?

סרטים עם קונספט שונה – פחות אינטלקטואלי, אולי, אבל עם מסר חברתי.

כן. כולנו באותה הסירה...מה הוא שיש לנו, אם לא זה את זו? בעיקר – כקהילה.

זה לא שהסרטים שאני צופה בהם היום פחות שווים. בכלל לא, אבל הפרמטר שלי לצפייה בהם היא – מידת התרחבות הלב. כך.

סרט שאני יכולה לצפות בו שוב ושוב. ושוב. ושוב (צפיתי בו כ-40 פעם, לדעתי, והיד עוד נטויה):

קונדון לסקורסזה (1997) – על חיי הדלאי לאמה. מרהיב, עדין, עמוק, אותנטי.

ויש מופלאים נוספים:

קפה עם פינה, לי ינור (2006) – על יצירתה של באוש, האחת והיחידה. נכון. הסרט הוא על עולם המחול אבל למעשה הוא מקפל את אהבתה הגדולה לרקדניה ולסיפורי החיים אשר נשאו בתוכם.

* אני מצרפת גם קישור לראיון עם אחת מתלמידותיה, מורה בסדר-גודל, המספרת על העבודה עמה

דוקומנטרי על מוג'י, צ'מפיונס וגם ישראלי - מופלא – המרכיב הסודי, דרור שוסטק (2013).

בזמנו פרסמתי שני פוסטים, האחד – על הקהילתיות, כגישה חדשה בקרב נותני השירות והאחר – על ילד-נער-בחור מקסים, בן 30. שונה. אחר. אבל מדבר-את-לבו.

אם אחזור ל-פוקו, הרי ש-כל ביטוי הוא אולי פוליטי. אבל הוא גם – ערכי. הערכיות, למרות שהיא ממוקמת עמוק במרחב ה being, מובילה, לעיתים גם למימד ה doing. מבחינה זו – כולנו נתרמים.

ליאורה בנימין – מאמנת סאטית, 054-6114344

קישורים:

Paul Michel Foucault

https://iep.utm.edu/foucault

'Cyrano de Bergerac', 1990

https://www.youtube.com/watch?v=r9VwNgV9FOU

Il Capitan Fracassa, 1990 https://www.youtube.com/watch?v=Zt53peCWVtg

Casanova, 1976

https://www.youtube.com/watch?v=wCW8A6SVA6U

https://www.youtube.com/watch?v=LOkiSgBakz4

E la Nave Va, 1983 https://www.youtube.com/watch?v=ZCNAvdqGI0g

Roma, 1972