כאן ועכשיו – האם זה אפשרי?
- ליאורה בנימין - מאמנת סאטית
- 23 בספט׳ 2020
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: 11 באוק׳ 2020
את אקהרט טולה "הכרתי" באמצעות חברה טובה טובה.
נדהמתי מהאיש – מצחיק, צנוע, סופר חכם, משכיל, קשוב. נוכח.
היא אמרה: "את חייבת לראות את 'זה'. זה האיש היחיד שאי פעם ראיתי או שמעתי שאין לו אגו."
נכון, כשמכירים את סיפורו של אקהרט, מבינים ש'זה' אכן מה שאין לו (פעם ראשונה שניתן לדבר על 'נעדר' כעל נוכח, מכיוון שהוא כל כך כל כך מנוגד לנורמה) – אין לו אגו. ועוד, לפי אקהרט, קיים רק העכשיו – אין סיפור, אין עבר ואין עתיד – הזמנים שייכים לאגו – יש אך NOW. ברגע שנחיה כאן, רק כאן/ עכשיו, נפסיק לסבול.
ȝ
אקהרט נולד בגרמניה וכפי שמעידים סיפוריו הוא היה ילד דכאוני, בשל הנסיבות: אביו היה אלים ואמו והוא 'חטפו' הרבה במהלך השנים המשותפות עם האב. הוא מספר שבהיותו בן 6 היתה לו מחשבה ש"יום אחד זה ייגמר. אוכל לעלות לגג, ולקפוץ..".
אביו עזב, לספרד, ואקהרט, לכשהתבגר, נסע אליו. גם בספרד, כמו בגרמניה, מיאן ללכת לבית הספר, אלא שאביו דווקא לא רדה בו על כך. אקהרט גדל עם עצמו וספריו, התבודד שעות ארוכות והעמיק ללמוד בנושאים שעניינו אותו, ותו לא.
סמוך לגיל 20, למיטב ידיעתי, עבר ל-אנגליה, שם החל ללמד כמורה לשפות ובמקביל – ללמוד באקדמיה (קיימברידג'?). היה זה המורה שלו לפילוסופיה שהיווה עבורו עוגן בעולם הזה, בסבך המחשבות הדכאניות שבו, מורה אשר סביבו התקבצו בחורים צעירים אשר חיפשו משמעות וטעם לחייהם.
היה זה גם אותו העוגן, שהחליט לשים קץ לחייו, בהיות אקהרט בן 29, החלטה אשר כמעט וגרמה לאקהרט היקר לשים את נפשו בכפו. "אם האיש הזה, אשר נתן טעם לחיי, החליט שאין טעם לחייו הוא, - מה עוד ניתן לחפש כאן?" (אני מצטטת את מילותיו של אקהרט מהזיכרון...)
ȝ
אקהרט נסע להתבודד באכסניה פשוטה, ובה, כך חשב, אולי ישים הוא קץ לחייו..
ואז, או-אז, עלה בו ההרהור "אני לא יכול לשאת את עצמי עוד" (I cannot stand myself any longer).
אני? עצמי?
אם אני אינני יכול לשאת את עצמי, הבליחה בו ההארה, - מי זה אני? ומי זה העצמי?
והשאר, - כידוע – היסטוריה.
הוא התעלף, או שמא איבד את הכרתו, ומתוככי הסערה הפנימית שמע בת-קול "אל תתנגד. היכנע. אל תתנגד" (Do not resist. Surrender. Do not resist).
כשהתעורר, לבוקרו של יום אפור בחדר בית המלון הדהוי, ראה לפתע את הנשקף מבעד לחלון – השמים עבורו יפייפיים בצבעם, העננים עדינים וטופפים, העצים ירוקים וזוהרים אליו, הפרחים בצידי המרצפות נדמים כפנינים...הוא חווה את ה"כאן ועכשיו" – כ-מרבד קסם, קיים כשלעצמו, אינו מטריד ואינו מוטרד, פועל באופן אינהרנטי.
לקח לו עוד שנתיים עד ש"יחזור" לחיי היום יום, לטענתו – הוא "איבד" זאת, את אותו הקצב של רובנו, בעולם המערבי...אקהרט בחר לשבת על ספסל בפארק בלונדון במשך....שנתיים. ישב והתבונן.
לימים הסתבר לו שחווה – הארה. באופן טבעי, מרוב סבל, כך יגיד, התנפצה תודעתו באופן בלתי הפיך: הוא הפסיק לסבול. קרה לו את אשר מיליוני נזירות ונזירים, ואפילו אנחנו, בני האדם ה"פשוטים" היינו רוצים שיקרה לנו – הארה. הארה שתעזור לנו להפסיק לסבול.
ȝ
מאז הניסיון "ההוא", אקהרט הפך להיות אדם אחר; הוא חווה את הטבע במלוא עוצמתו, חווה את קיומו כחלק בלתי נפרד ממערכת אחת גדולה, באופן שאינו נלחם בכל אשר מביאים לו חייו. אקהרט התאחד עם החיים.
באחד הימים "ירד" אליו השם, - אקהרט טולה. השם ירד ואיתו גם הניסיון שחווה, ואשר שינה את חייו. אקהרט כינה את ספרו "כוחו של הרגע הזה". הספר עשה לו גלים ולמעשה יצר את הקהל שלו בבת אחד, במהירות, בשפות רבות ובמדינות שונות ברחבי הגלובוס.
אנשים התחילו לשחר על פתחו: למד אותנו, אמרו, למד אותנו לחיות "כאן ו-עכשיו".
אופרה וינפרי בתכניתה ראיינה אותו והתאהבה בו. כמו שקורה בד"כ, חומרים שמתפרסמים באמריקה תופסים תהודה בכל העולם. אחרי אופרה, אין כבר כמעט אנשים שאינם מכירים את אקהרט.
ȝ
מה שמקסים באיש הוא שאינו מטיף לדבר. הוא משיב על שאלות, אלפי שאלות אשר מגיעות אליו מעשרות אלפי מאזינים. הוא משיב על השאלות במתינות ועם המון המון הומור. בעת שישיב, הוא מבאר את אשר הוא תופס: האגו, אותו 'גיס חמישי' בתוכנו, גורם לנו, בני האנוש, לתפוס כך וכך את המציאות, תפיסה אשר גורמת לנו לפעול. בד"כ הפעולה היא doing, היא אינה אך התבוננות בינינו לבינינו, היא דורשת שינוי, היא כוללת גם פייט מול הסביבה ובסופו של דבר, מובילה אותנו ל-סבל. למעשה, אומר אקהרט, אנו מכורים למחשבות שלנו. המחשבות, שנובעות מהאגו. האגו – אשר מת על ההפרדה, בין האני והעולם, האגו, אשר מספר לנו – בד"כ – את הסיפור על האומללות שלנו. האגו, אשר אינו מניח לנו לחיות, כאן ועכשיו.
האבחנה הזו בין ה"Egoic mind" ובין מי שאנחנו, בין הצורך שלנו ל-ה-ל-ח-ם/ ל-ש-נ-ו-ת/ ל-ה-ש-פ-י-ע, לבין היכולת שלנו להיות, as being, מבלי לעשות דבר, האבחנה בין התודעה של האגו ובין מי שאנחנו באמת – זו אבחנה מטלטלת.
השד רק יודע כיצד אפשר "לצאת החוצה", ולהתבונן, מבלי לשנות או להזיז דבר. כיצד אפשר באמת להיכנע לכל אשר מגיע?
הרצאותיו המאלפות אינן ניתנות לרדוקציה. צריך להקשיב להן. מה שכן, אפשר להעביר חוט מקשר בין כולן, הן כולן נסובות על אותו הנושא: החוויה של מי שאני באמת – חוויה אשר נחווית בהכרח רק כאשר אני כאן, ועכשיו, זיהוי האני המזויף, זה אשר מדמה עצמו לאני אך למעשה הוא אך פונקציה של פעולת המחשבה, והתעתוע הנובע מהפער (ואלו, כמובן, אך המילים שלי). מילות המפתח: כניעה (surrender), להיכנע (to surrender), גוף הכאב (pain body), תודעת האגו (Egoic mind), כאן ועכשיו (NOW).
ה-NOW הוא ה"זמן" היחיד שקיים.
מה שברור הוא שאני יכולה להקשיב לאיש הזה עוד ועוד, מבלי להתעייף. תמיד הוא יחדש, תמיד הוא יצחיק, תמיד יזרה אור – אחר, מפתיע, מרענן, מנחם – על אשר קורה, בעולם הפנימי ובנסיבות המתדמות להיות אמיתיות, אלו אשר "מתקיימות" בחוץ.
ליאורה בנימין – מאמנת סאטית, 054-6114344
אציע מספר קישורים להרצאות מוצלחות במיוחד של האיש המצחיק מצחיק הזה, קישורים אותם הוא מציע בנדיבות, בחינם:
1. הראיון המפורסם עם אופרה וינפרי, במסגרת תכניתה super soul series
2. ראיון שלו ע"י קרן מאי על בני האדם בעולם הדיגיטלי, ועל הסחות הדעת הרבות שלנו, מעצמנו (מצחיק במיוחד)
3. כאן אקהרט מקריא את ספרו "כוחו של הרגע הזה"
4. קישור לערוץ הטלוויזיה בו הוא מעלה את הרצאותיו
5. האתר הרשמי
Comentários