קהילתיות – גישת שירות חדשה במערב

בת-שבע, אחות ראשית (אונקולוגיה) בסורוקה, ניגשת לחברתי הטובה (12 הקרנות מאחורינו,עוד-3-למנייאק): "איך היה לך אתמול לראות את התכנית שחיכית לה כל כך? האם באמת היתה מעניינת?". היא מקשיבה ומחייכת. לאחר מכן היא פונה לבעלה: "איך היה יום ההולדת של יאירי בגן?"

שרה, מנהלת אדמיניסטרטיבית (נוירולוגיה) בהדסה (עין-כרם), פונה אל השכן שלי (צינטור) ומבררת איך היה לטפס את הדרך, עד לירושלים. אח"כ היא פונה לחבר הטוב, שמלווה אותו, ומשוחחת עמו קלות.

קוראים לזה - רפואה קהילתית.

רפ"ק מירי, מתחנת המשטרה בראשון לציון, מקבלת את דוד שלי (לאחר תאונה) - ראשית כל היא מציעה לו מים. מרגיעה אותו ומציעה למלא את הטפסים השונים, ביחד עמו.

קוראים לזה - שיטור קהילתי.

רשף רענן, לוחם-אש מתחנת באר-שבע, מגיע לדירה בה היתה שריפה, ביחד עם צוות הכבאות בעיר. לאחר שחילץ את בני המשפחה, אשר שאפו עשן, ולאחר שנרגעו מעט, שוחח עמם על-הא-ועל-דא.

קוראים לזה - שירותי כבאות והצלה קהילתיים. ו-נכון, גם בבתי הכלא הצוות תופס את הכלוא כפרט אחד בתוך מערך משפחתי שלם. כך, בני המשפחה המבקרים אותו מקבלים פינה נעימה לשבת בה ולשוחח. גם אליהם פונים כפרטים, כבני-אדם..

קהילתיות, על זה מדובר.

בשנים האחרונות שירותי הממשלה לאזרח שינו פניהם. זה החל בקנדה ובאנגליה והתפשט למדינות רבות בעולם.

הקהילתיות הזו באה לידי ביטוי בכך שיש הבנה חדשה, שהאזרח, מקבל השירות נתפס כחלק ממכלול - ממשפחתו, שכונתו, עדתו ועוד. כך, הטיפול המוצע הינו - מערכתי. לכן, כול המכלול מקבל תמיכה.

אנשי המקצוע מקבלים הכשרה קהילתית מתוך הבנה שהשירות שיתנו יהא קשוב, מבין, סבלני ו-חומל.

ומה המשותף לכל המקרים כולם? נכון - הדלאי-לאמה.

ליאורה בנימין – מאמנת סאטית, 054-6114344